חרשתא

אי שם בחורבות ליפתא, בין נחל שורק לגשר המיתרים, הולך לעולמו מלך השדים, אשמדאי השלושה עשר. שדים, רוחות ומזיקים מכל הנפות והמחוזות מגיעים להלוויה המפוארת, מנחשים ומהמרים מי מבין בניו הרבים יוכתר בתום השבעה למלך החדש. נחיתה של לילית פצועה קוטעת את ההספדים בבשורה המסעירה את כל אצולת עולם השדים: המגילה העתיקה שכבלה והגבילה את פעולתם – מגילת חותם שלמה – נגנבה ממקום מחבואה בעולם בני האדם בידי מכשפה רבת עוצמה.
 
אופיר לא יודעת שמכנים אותה 'מכשפה' מאחורי גבה, ואילו ידעה, הייתה ודאי מזדעזעת מקצות סנדלי השורש שלה ועד לשולי חולצת הבסיס.
 
אופיר בסך הכול חיפשה שירות לאומי ערכי ומשמעותי שבו תוכל להתעלות בעבודת השם ובתיקון המידות. גניבת מגילה מהספריה הלאומית, בריחה מן המשטרה והתמודדות עם שדים וליליות לא היו כישורי חיים שהאולפנה הכינה אותה אליהם. בכל שלב במסע שלה, מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה, נאלצת אופיר לאלתר ולכשף מסלול מחדש. על אף הסכנות האורבות בכל פינה, אף שוטר, צייד שדים יפה עיניים או מפלצת קדמונית לא ימנעו מאופיר להשיג את מטרתה – להציל את העולם.
 
או לפחות להשתדל מאוד לא להחריב אותו.
בלי נדר.